איך בעלי חיים תופסים כאב

Anonim

כשאנחנו מדברים על כאב פיזי, כולנו יודעים להחזיר אותו לתחושה מדויקת, חיה בזיכרון. אבל איך כלב, חתול, דג זהב, נחש קשור לגירויים כואבים?

השאלה אינה טריוויאלית, מכיוון שעם בעלי חיים - ביתיים או בחופש - עלינו להתמודד ברציפות, בצורה ישירה פחות או יותר. ובכל זאת בנושא זה, שמודגם בסרטון זה מסדרת TED Ed (באנגלית, עם כתוביות), עדיין יש הרבה שאלות פתוחות.

האם האדם הוא היצור החי היחיד שבוכה?

שתי דרכים. כאשר אנו מדברים על כאב אנו מתייחסים בעיקר לשני סוגים של תגובות. הראשון הוא nociception: עצבים היקפיים באים במגע עם הגירוי הכואב, שולחים אותות לחוט השדרה שהנוירונים המוטוריים שלהם מפעילים תנועות שרירים כדי להימלט מהגירוי. זו תגובה מיידית ואינסטינקטיבית, המבטיחה את הישרדותנו, והיא משותפת כמעט לכל בעלי החיים.

מודעות. התגובה השנייה נוגעת להכרה מודעת לכאב זה. במקרה זה, נוירוני החישה של העור מתחברים, דרך חוט השדרה, למוח. כאן מיליוני נוירונים באזורים שונים יוצרים תחושה מורכבת שקשורה לרוב, במקרה של האדם, עם פאניקה, לחץ וחרדה.

ממה שאנו יכולים להבין באמצעות התבוננות בהם, בעלי חיים רבים חיים גם את התגובה השנייה הזו: כאשר הם חשים כאב הם מלקקים את פצעיהם, הם מתבכיינים, הם מבודדים את עצמם; הם נוטים לא לחזור למקום בו חוו אותה ניסיון, כאילו היה להם זיכרון של כאב. במעבדה חולדות ותרנגולות משככות כאבים מנהלות עצמית, אם הוכשרו במיוחד.

11 דברים שאתם (אולי) עושים ולא אוהבים בכלבכם

הרגישות של התמנון. אצל חסרי חוליות, שאנו יודעים פחות, ההבנה אם קיימת תודעה של כאב היא הרבה יותר קשה. במקרים מסוימים בהם מערכת העצבים מאוד אלמנטרית - למשל עבור צדפות ומדוזות - אנו יכולים להניח כי אין; אצל אחרים, כמו התמנון, המודעות לכאב יכולה להיות מורכבת עוד יותר מאשר אצל בעלי חוליות. בעלי חיים אלה, למעשה, יודעים לחזור בהם מהמשוכות הפצועות, לשמרם, אך הם בוחרים להשתמש בהם בכל מקרה כדי להשיג אוכל: כאילו שקלו אם להשתמש באיבר שבור או לא.

בנושא כאב בבעלי חיים יש לנו עוד הרבה מה ללמוד, גם כדי להגיע למערכת יחסים בין בעלי חיים שאינה גורמת כאב בחינם.