איך יונים מוצאות את דרכן הביתה

Anonim

איך יונים מוצאות את דרכן הביתה
מפה ריחנית של הסביבה שמסביבה מאפשרת ליונים למצוא את דרכן שוב על פי מחקר איטלקי חדש.

Image

היונה האירופית (קולומבה

palumbus) הוא חלק ממשפחתו של

יונים והוא מהגר הגון.

ליונים המובילים ניווט לוויני. ליתר דיוק, חוש הריח. מחקר איטלקי, שנערך על ידי אנה גגליארדו מאוניברסיטת פיזה, הסביר כיצד יונים - הידועות כי היו מסוגלות לנסוע מאות קילומטרים על שטחים לא ידועים - מוצאות את הדרך הביתה בקלות. מגיל צעיר נחשפים ציפורים אלה לריחות שטחן מוצאם ועמיתיהם. ברגע שהם הופכים למבוגרים, הריחות הללו מאפשרים להם לבנות לעצמם "מפה מריחה" אמיתית של הסביבה הסובבת אותם, והכרחי להדריך אותם במסעותיהם הארוכים.

נווטי חוש הריח ונווטים מגנטיים
המחקר של אוניברסיטת פיזה עוקב אחר מחקר דומה לפני שנתיים שהשער כי יכולת התמצאות שונה, המבוססת על זיהוי וריאציות בשדות אלקטרומגנטיים יבשתיים. כדי לבחון את שתי התיאוריות במקביל, שחרר גגליארו 48 יונים במרחק של 50 ק"מ מ"ביתן ". מחצית מהציפורים עצב הריח נותק מהחצי השני של עצב הטריגמינל, העצב הכרוך בזיהוי "מפות מגנטיות". למחרת, רק יונה אחת עם גרון חתך לא חזרה הביתה, בעוד שרק ארבע מהיונים הריח הלא-מתפקדות מצאו את דרכן חזרה. הוכחה אפוא לטובת השערת המפות.

לכל אחת מהשיטות שלו
האוריינטציה של ציפורים נודדות ריתקה תמיד את המדע, אולם מעולם לא הצליח להסביר בוודאות מוחלטת כיצד זה קורה. נראה כי יש ציפורים שמצליחות למצוא את דרכן הביתה על ידי הכרה בקבוצת הכוכבים, ואחרות במקום זאת להסתמך על מגנטיות יבשתית, אחרות עדיין מזהות את השטחים הידועים המזהות את הגרגרים והחרקים שהם אוכלים או הולכים בדרך כלל, כמו היונים עצמן, את דרכי הגברים.
בקיצור, נראה כי בסופו של דבר השיטות בהן נעשה שימוש הן יותר מאחת. נכון שיכולתם של יונים לזהות ריחות מרחוק נשארת בין הספציפיות ביותר שזוהו אי פעם.

(חדשות עודכנו ב- 9 באוגוסט 2006)