הדבורים עוקבות אחר המיסה

Anonim

הדבורים עוקבות אחר המיסה
כמו כן, נראה שחרקים אלה בוחרים את הפרח שממנו ניתן להאכיל על בסיס כמה דומים כבר זמזומם בסביבתו.

הדבורים מדמות את התנהגותם של עמיתיהם ומתיישרים בשורה כדי למצוץ את הצוף מהפרח הפופולרי ביותר.
הדבורים מדמות את התנהגותם של עמיתיהם ומתיישרים בשורה כדי למצוץ את הצוף מהפרח הפופולרי ביותר.

כשם שנהגי משאיות הולכים למסעדות שיש בהן המון משאיות החונות מולם, כך נראה שהדבורים (Bombus impatiens) בוחרים את הפרח שממנו הם יכולים להאכיל את עצמם על סמך כמה מבני גילו כבר מזמזמים.
כדי ללמוד היבט זה בחיי החרק הסקרן היא קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אריזונה שניתחה את "ההתנהגות החברתית" של מיני בעלי חיים שונים.
התנהגויות לחיקוי. הרעיון של מדעני מחקר זה חייב אותו אפילו לדרווין שבמספר הזדמנויות טען כי הדבורים למדו את התנהגותן מדבורות.
כמובן שהחיקוי ההתנהגותי בין מינים שונים נותר שדה שלא נבדק. עם זאת, זה נכון שהמחקר האמריקני שופך אור על פן מעניין אולי יותר של התנהגות חרקים. בראדלי ד. וורדן, אחד ממרכזי המחקר, "אנו יודעים שדבורי הדבורים מסוגלות לתקשר אחד עם השני, אך איש מעולם לא שקל אם ואיך כל אחד מחברי הקבוצה נותן תשומת לב ובסופו של דבר מחקה את פעולותיהם של אחרים.
בתור לאכול. לימוד הרגלים חברתיים של דבורה אינו בדיוק הדבר הקל ביותר בעולם; אבל טריק גאוני יכול לעזור. אז וורדן הציב שישה פרחים מזויפים בשני צבעים שונים, ירוקים וכתומים, בחלל סגור, שבחלקם היה פתיל ספוג בחומר ממותק.
היכולת לבחור דבורים מעדיפה כמובן פרחים "מזינים". מופרדים בכוס, דבורים אחרים צפו בזירה. לאחר שנשארו חופשיים, האחרונים עשו תמיד את דרכם לפרחים שהיו עמוסים ביותר בעבר, למרות שהאוכל הוסר בעבר.
תקשורת פסיבית. בקיצור, אם הדבורים "רוקדות" כדי לתקשר את קבוצת האוכל לקבוצה, הדבורים מעדיפות פשוט להתבונן ולפרש את התנהגותם של מי שכבר הגיע לפרחים. מעין תקשורת פסיבית, היינו אומרים, המבוססת על ניכוי ולכן קרובה יותר לצורות של אינטראקציה חברתית אנושית.
(חדשות עודכנו ב- 5 בספטמבר 2005)